אחרי שני לילות בהוסטל נהדר, הגיע הזמן להיפרד מגווילין. הרמנו את התרמילים שלנו מעל כתפינו, מצאנו את האוטובוס המקומי לקחת אותנו לתחנת הרכבת והתחלנו את מסע הרכבת האפי שלנו בן 25 שעות לצ’נגדו במחוז סצ’ואן. רוב האנשים טסים את הרגל הזו של המסע, אך לא יכולנו למצוא כרטיסי טיסה חסכוניים, בנוסף, אנחנו תמיד נהנים לקחת את הרכבת; זו הדרך הטובה ביותר לראות את הכפר ולפגוש את האנשים המקומיים.

הרגל הראשונה הייתה 4 שעות בשיעור “מושב קשה”. זה בעצם אומר שאתה צריך לשבת בזווית של 90 מעלות על מושב עם מעט מאוד ריפוד. עבור חלק זה מסע ארוך מאוד שיושב ככה, אבל למזלנו היינו שם רק 4 שעות לפני שהחלפנו רכבות. פגשנו כמה נשים צעירות ממש נחמדות ברכבת שהוטלו לנסות את האנגלית שלהן. הוצאנו את ספר ההדרכה שלנו וכולם התכנסו והראו לנו איפה הם גרים והראינו להם איפה היינו ולאן אנחנו הולכים.

הנשים המבוגרות, שאינן יכולות לדבר אנגלית, עשו כמיטב יכולתן להצטרף לשיחה, אך בעיקר הן פשוט התפעלו מהתיק הארוג במבוק שלי שקיבלתי במתנה מבעל בית ההארחה באל נידו, הפיליפינים. כולם אהבו את זה, מצחיקים מדי.

בתחנת הרכבת – בהצלחה לקנות כרטיסים ללא אנגלית!

רכבת כיתת הישיבה

אני לא יודע אם מישהו מכם צופה באידיוט בחו”ל, אבל הבחור בתוכנית הולך לסין ומתלונן על כך שלא יהיה שום דלתות בשירותים הציבוריים. לא היה לנו מושג באיזה חלק מסין הוא נסע מכיוון שלא ראינו דבר כזה במסע שלנו עד כה. ברגע שהגענו לתחנת הרכבת הראשונה שלנו, הייתי צריך להקל על עצמי ולעשות את דרכי לשירותים. כשסייבתי את הפינה ונכנסתי לשירותים, שם זה היה, טפח בפנים שלי: נשים שמתכרבלות בשירותים חסרי דלתות שעוסקים בעסק שלהן!

לא ידעתי איפה להסתכל אז עשיתי את דרכי במעבר המרכזי שמנסה למצוא “שירותים” פנויים לשימוש, אבל כמובן כדי למצוא דבר כזה, הייתי צריך להציץ מעבר לפינה של כל דוכן! זה היה מוקדם מדי בבוקר להתמודד עם זה, אם כי אני בטוח שלעולם אין זמן נכון. כדי להחמיר את המצב, הם לא היו שירותים מתאימים (סגנון מערבי או סגנון אסייתי), זו הייתה רק שוקת עם מים העוברים דרכם! אתה יכול לדמיין איך זה היה לראות את הפסולת של אנשים אחרים שמהרים ממש מתחתיי … למזלי הייתי בסמוך לתחילת השוקת ולא בסוף השוקת. זה היה מזעזע. מעולם לא ראיתי דבר כזה, אפילו לא בהודו. סין תוכיח לנו מזעזעים בדרכים אחרות ככל שחלף הזמן … המשך לקרוא!

היה לנו קצת זמן עד שהרכבת הבאה שלנו הגיעה אז פשוט הסתובבנו בצ’אט. משום מקום לא הגיעה אישה וישבה לצידנו והחלה לדבר סינית. היא ניהלה איתנו שיחה מלאה ואנחנו פשוט השיבנו “כן, אוקיי, אה אה, אנחנו לא מבינים אותך”. בסופו של דבר, 2 נשים נוספות וגבר בסופו של דבר הגיעו וכולם רצו איתנו תמונות. זה היה קורע מצחוק. אז עשינו את הצילום ואז ביקשתי מהם לצלם את הנעליים שלהם. הנשים בסין נועלות תמיד עקבים בגודל 5 אינץ ‘. לעיתים רחוקות אני רואה עקב קטן יותר. הם הולכים גם בהם על פני העיר, אני לא יודע איך הם עושים את זה.

מקומיים ידידותיים בתחנת הרכבת

הנשים והעקבים שלהן בגודל 5 אינץ ‘!
אחרי הצ’אט שלנו עם האנשים הנחמדים, עלינו על הרכבת הבאה שלנו. הפעם היינו בשיעור “ישן קשה”. זה ממש כמו כיתת SL בהודו, מערכת מיטות קומתיים בסיסיות עם 6 מיטות בתא.

הרכבת הכיתתית הקשה ישנה
ההבדל היחיד בין אלה לבין אלה בהודו הוא שבסין הרכבות נקייה יותר … אבל העם הסיני מעשן! הם אמורים לעשן רק בין כרכרות בסמוך לשירותים, וזה נהדר בתיאוריה, אך ככל שעשן יכול לנסוע, הוא פשוט חזר דרך שאר הכרכרה. זו לא הייתה הנסיעה הגדולה ביותר עבורנו. כמו כן, היינו על הדרגשים העליונים זה מזה, וזה לא אידיאלי. לדרגית העליונה יש את הכמות הנמוכה ביותר של החדר, כך שלא יכולנו אפילו לשבת בלי הצוואר שלנו כפוף לחלוטין; אם היינו צריכים ללכת לשירותים, היינו צריכים לטפס מלמעלה, וזה גם המקום בו נמצאים הרמקולים! להיות ממש תחת אינטרקום סיני עם אישה שצועקת על משהו לא הייתה שיחת ההשכמה המהנה ביותר.

דריאקט בעגלת המסעדה של הרכבת
למרות שהיה ריח העשן, אינטרקום חזק מאוד ושום A/C ברכבת הזו, בסופו של דבר ישנו שינה טובהוהתעורר מרגיש רענן. עשינו את הדייסה שלנו וחתכנו את המנגו שלנו לבראלי וקיבלנו את הדברים שלנו. הגענו לצ’נגדו בסביבות השעה 16:00 והתחלנו את הטיול שלנו מתחנת הרכבת להוסטל שלנו. היינו באוטובוס מקומי כשעה וחצי, ואז היינו צריכים לעבור לאחד אחר.

זו הייתה הפעם הראשונה שנאבקנו עם הבנת התחבורה בגלל מחסום השפה. כמעט אין אנגלית מדוברת בסין, פשוטו כמשמעו ליד אפס רוב הזמן. הצוות בהוסטלים די שוטף אבל בהצלחה למצוא מישהו אחר ברחובות או בשירות לקוחות לתקשר איתו. אז הנסיעה השנייה באוטובוס לקחה אותנו זמן מה. חיפשנו בכל מקום, כשהיינו מחודדים בכל מיני כיוונים, התרמילים שלנו של 20 ק”ג הרגישו כמו המון לבנים והיינו מוכנים פשוט לברר מונית ולהגביר את זה! למרבה המזל, מצאנו את האוטובוס שלנו וזה הוריד אותנו בעצם מול ההוסטל. פו.

התארחנו בבית ההארחה הנעים של סים וזה היה פנטסטי, אולי אולי הטוב ביותר בו נשארנו אי פעם. למקום הזה היה כל נוחות שאפשר היה לדמיין: בר, מסעדה (הגשת אוכל סצ’ואני מדהים), 2 אזורי גינה עם שולחנות כסאות, חדר משחקים עם שולחן בריכה ושולחן פינג פונג, שולחן נסיעות עם כל מיני מידע וצוות שהיו על הכדור על הכל. כולם דיברו אנגלית נהדרת והיו ממש בקיאים בעירם ועל ארצם. איננו יכולים להמליץ ​​על המקום הזה מספיק. האוכל היה כל כך טוב בהוסטל שאכלנו כל ארוחה שם, למעט אחת.

הסיבה העיקרית שלנו לבוא כל הדרך לצ’נגדו הייתה לראות את דובי הפנדה החמודים, החמוצים והגבוליים, דובי פנדה !! ההוסטל שלנו הציע סיור אבל כידוע, אנחנו לא כל כך נרגשים מהסיורים, אז יצאנו לעצמנו למחרת. היינו צריכים לקחת רק שני אוטובוסים והיינו שם תוך שעה. הלכנו לבסיס המחקר הענק של גידול פנדה, ממש מחוץ לצ’נגדו. הם מגדלים כאן דובי פנדה, אך למרבה הצער, הדובים אינם יכולים להכניס מחדש לטבע.

הם הפכו תלויים בבני אדם כדי להאכיל אותם (השיניים שלהם לא מספיק חזקות כדי לפתוח את הבמבוק) והם אפילו לא ששים להזדווג. המקום מכנה את עצמו שמורת חיות בר ולא נועד להיות כמו גן חיות. גילינו שזו שמורה די טובה, לא דמוית גן חיות מדי, אבל זה יכול היה להיות קצת יותר טוב עבור הדובים.

היו הרבה אזורי פנדה מלאים בעצים לטיפוס, דשא למשחק ומבנים שנבנו במבוק עבורם שיסתובבו עליהם. הבעיה היחידה הייתה שהמארזים לא היו גדולים כל כך. הם לא היו קטנים מאוד, אבל הם היו יכולים להיות קצת יותר גדולים. כך או כך, דובי הפנדה היו כל כך חמודים ולא נראה שהם לא אכפת להם מהתנאים! היו שני אזורים שבלטו לנו: קבוצה של 7 מתבגרים ואמא עם 2 גורים. לדובים האלה יש כל כך הרבה אישיות ולפעמים הגינונים שלהם היו כל כך אנושיים.

הם היו תופסים חתיכת במבוק, מתיישבים, נשענים לאחור על עץ או משהו ומתחילים לאכול. כשהם מלאים, כולם היו מתרוצצים על גבם כאילו הם פשוט סיימו ארוחת ערב הודו! זה היה קורע מצחוק.

ארוחת צהריים קבוצתית. צ’נגדו, סין

פשוט להסתובב. צ’נגדו, סין
מממ, במבוק! צ’נגדו, סין

אני כל כך מלא! צ’נגדו, סין פנדה שמחה. צ’נגדו, סין.

לקאבס היו גם טונות של אישיות ואחד במיוחד היה ממש רמבונקטי. הוא היה מטפס במעלה גבעה ואז נופל בה כדי לקבל את תשומת ליבם של התיירים שצופים בו; הוא היה קופץ על אמו ומנסה להתגסג איתה (לא היה לה שום דבר מזה) והוא בילה זמן רב בניסיון כמיטב יכולתו לטפס במעלה עץ (במבוכה אני יכול להוסיף) למקום בו אחיו היה מנופף. הסצינה הייתה כל כך מצחיקה וצפינו בכול זה יורד, צוחק על הדמות המטושטשת הזו כל הזמן.

מנסה לטפס למקום בו אחיו נמצא. צ’נגדו, סין

כמעט שם! צ’נגדו, סין

נרגע בעץ. צ’נגדו, סין

פשוט להסתובב. צ’נגדו, סין
מלבד פנדות ענק, יש גם פנדות אדומות בשמורה זו. אפילו לא שמעתי עליהם לפני שהגעתי לכאן. הם נראים כמו דביבונים יותר מדובים, אבל היו חמודים באותה מידה. נותרו פחות מ -1000 פנדות בר, ולכן בילינו כמה שעות להסתובב והערכנו את העובדה שהצלחנו לראות כמה מחיות הסכנה בסכנת הכחדה ביותר, גם אם הם לא היו בטבע.פנדה אדומה. צ’נגדו, צ’ינאסו חמוד. פנדה אדומה, צ’נגדו, סין

למחרת היינו מוקדם לצאת ולראות כמה מהמראות ברחבי העיר. ניווטנו בדרכנו סביב קו הרכבת התחתית והלכנו למקדש בודהיסטי גדול מאוד ושמור היטב, מקדש וונשו. המקום היה מאסיבי ומלא בפארקים, צבים, צפרדעים, מנזרים, נזירים וכד כד כדים מתכת בוערים מקלות קטורת כמנחות. זה היה מקום נהדר להסתובב בו לזמן מה. משם מצאנו כמה רחובות גב מרופדים בפנסים אדומים, ארכיטקטורה סינית ישנה וחנויות.

כניסה למנזר

מקדש Wenshu

שריפת קטורת במקדש וונשו

פרחים צבעוניים, צ’נגדו, סין
מנזר יפה

צפרדע מסיבית במקדש. צ’נגדו, סין
קפצנו לבית תה ועשינו כמו שהסצ’ואנים המקומיים עושים, אכלנו תה ירוק וכמה שיחות. לא נטבחנו לגמרי בזמן התה כפי שהיה להם … כנראה במהלך פעילות אחר הצהריים של אחר הצהריים, גבר מתקרב עם חוט מתכת ומברשת צבע עם מעט נוצה בקצה, הוא רצועת פנס לראשו ומתחיל חופר עמוק בתעלת האוזן של אחד לניקוי אוזניים! אולי זה היה פותר את השוואת האוזן שלי ואולי הייתי יכול לצלול, אבל זה לא נראה סניטרי או בטוח, אז ביטלנו את הסכמתם לזה.

תה סיני מסורתי

ניקוי אוזניים בבית התה!

אחרי שהיינו עדים לדבר הכי מוזר שקרה בבית תה, או בכל מקום באמת, חזרנו למטרו לקחת אותנו יותר דרומה כדי לנסות את ה- Sichuan Hotpot המפורסם. אוכל סצ’ואני ידוע כמי שהוא מלא בצ’ילי ומאוד חריף … שאנחנו אוהבים! שולחנות מוגדרים עם מבער המובנה בשולחן, המלצר מוציא בור גדול ורתיח של שמן חריף, שממשיך לבעבע ליד השולחן שלך מעל האלמנט החם.

לאחר מכן אתה הולך לחדר הקירור יותר ובוחר כמה שיפודי אוכל שאתה רוצה לבשל בטוב המבעבע. היו המון אפשרויות של בחירות בשר שונות (דאגנו שלא יהיה כלב בתפריט), והרבה ירקות המוצעים. מילאנו את מיכל הפח שלנו בבשר בקר, חזיר, עוף, ברוקולי, כרובית, נבטים ודלעת לפני שנסענו חזרה לשולחן שלנו. זו הייתה דרך אכילה די מהנה ואינטראקטיבית ובסופו של דבר למלא את עצמנו בתענוגות המתובלים.

כל השיפודים הממתינים להיבחר

בישול השיפודים שלנו בבור השמן החריף

בדרך הביתה, היינו עדים למשהו כל כך מוזר, כל כך לא מובן ומגוחך עד שזה גרם לנו לעצור מתים במסלולינו. מטיילים אחרים נאמר לנו על ידי מטיילים אחרים (כשהגענו בדיוק לסין) שההורים הסינים יחתכו חורים במכנסיים של ילדם, כך שאם הם צריכים ללכת לשירותים זה יהיה גישה קלה יותר. בסדר, בסדר, חשבנו. אבל לא הבנו בדיוק מה המשמעות של זה … מה המשמעות של זה שכן, זה קל יותר לבצע מס ‘1 או מס’ 2 אבל הם לא עושים את זה בשירותים, הם עושים את זה בכל מקום שהם מתחשק!

ברגע הספציפי הזה, הלכנו מחוץ למרכז קניות מפואר מאוד בלי שום דבר מלבד מרצדס, ב.מ.וו ופורשס חנו בחוץ. המכונית נמשכה, אמא יצאה עם ילדה בן 3 והחזיקה אותה מעל מזרקת המים היפה שהייתה מול הקניון, ושם היא הלכה. הפיפי שלה נכנס למזרקה ואז r